בכל זאת מגיל 4 ביחד .
יולי התחילה לבכות ..
אז זה היום האחרון שלך פה אמרה נעה בקול חנוק עומד לבכות צריכים לנצל אותו בכל זאת ..
לגלנד ? לגלנד כולן צעקו מחוייכות
הגלנד היה המרכז הציבורי בעיר שלנו כמו קניון רק יותר צנוע כזה
הלכנו ברגל 5 דקות הליכה ..
הסתכלתי על הבניינים השכונה שבה גדלנו.. על הבצפר הישן שלמדתי בו.. על הפיצריה שמלא פגישות היינו שם .. ועל הפארק הפארק בו הכרתי את החברות שלי בגיל 4 .
עצרתי הסתכלתי סביב . היה לי קשה . לעזוב הכל . להתחיל מהתחלה .
הגענו לגלנד . התחלנו באכילת גלידה .
המשכנו לשופינג ולבסוף לסרט .
עד שכבר נהיה די מאוחר והייתי חייבת להתחיל לארוז .
עזבתי את החברות שלי בחיבוק ובבכי והבטחנו אחת לשנייה שתמיד נשמור על קשר . הלכתי ברחוב בלילה בקור .
הרגשתי מחשבות שרודפות אותי .
שאולי אני אסתתר פה באיזה בניין ולא אטוס .
הגעתי הביתה אמא ישר רצה אליי ואמרה לי לארוז .
רק חבל שזכרונות שאי אפשר לארוז .. מלמלתי בשקט
נכנסתי לחדר והתחלתי לארוז את הבגדים האיפור הלקים התכשיטים והגעתי לספר הזכרונות שלי נשכבתי על המיטה והתחלתי לקרוא מכתבים מחברות מתנות תמונות ודברים כאלה .
חיבקתי את הספר קרוב לליבי . והמשכתי .. המשכתי לארוז..
;){kind=link}